החלטה בתיק בש"א 18255/05

1.       שתי בקשות לפני, ושתיהן הוגשו בעקבות החלטתי מתאריך 13.12.05 בתיק בש"א 17182/05. מכיוון שהנני רואה כל אחת מהבקשות כאילו היא תגובה לבקשה האחרת, הנני דן בבקשות אלה במאוחד, מבלי להמתין לכך שהצדדים יגיבו זה על בקשתו של זה.

2.       המבקש בבש"א 18255/05 (להלן - " המבקש") הלווה סכום כסף למשיבים (להלן - " המשיבים") ומשאלה לא פרעו ההלוואה ואף לא קיימו החלטת הועדה הבינמשרדית למשרדי האוצר והבינוי והשיכון, נקט המבקש בהליכי פינוי המשיבים מדירתם.

          בהחלטתי מתאריך 13.12.05 בבש"א 17182/05, הורתי לעכב הליכי פינוי המתנהלים נגד בני המשיבים. עוד חייבתי את המשיבים להפקיד ערובות, והן התחייבות עצמית לפיצוי כל נזק העלול להיגרם למבקש כתוצאה מעיכוב הפינוי, וכן ערבות צד שלישי, של ערב בעל יכולת פרעון, על סך 15,000 ש"ח. בנוסף לאלה, ומכיוון שהבקשה לעיכוב הפינוי הוגשה קודם שהוגש כתב תביעה עיקרי, הורתי לב"כ המשיבים להגיש כתב תביעה בתוך 7 ימים.

          אזכיר, כי בעת שנתתי החלטתי ביקש ב"כ המשיבים, כי אאפשר לו להגיש כתב תביעה עיקרי בתוך 14 ימים, אך לא נעתרתי לבקשתו, באשר סברתי כי די בשבעה ימים לעשות כן, מה עוד, שהגשת בקשה לסעד זמני מבלי שהוגש לצדה כתב תביעה עיקרי, הוא כשלעצמו דבר חריג שיש להתיר אותו רק במקרים מיוחדים ויוצאים מן הכלל.

          מטרת הסעד הזמני שניתן בהחלטתי האמורה, היה לאפשר למשיבים לקיים בתוך 90 ימים את החלטת הועדה הבינמשרדית שליד משרדי האוצר והבינוי והשיכון, שהקלה עם המשיבים בפרעון ההלוואה שקיבלו מהמבקש. המשיבים טענו בדיון, כי לא קיבלו את החלטת הועדה הבינמשרדית, הגם שהיו ראיות לכאוריות המצביעות על כך שטענה זו מוטלת בספק ניכר (בלשון המעטה). מכל מקום, כדי לאפשר למשיבים לקיים את החלטת הועדה הבינמשרדית, קבעתי שהמועד שנקבע לפינוי המשיבים מדירתם בטל, ותחתיו קבעתי מועד פינוי חדש, הוא התאריך  16.3.06.

          אוסיף, כי מלכתחילה לא חייבתי את המשיבים להפקיד ערובה כספית כתנאי למתן הסעד הזמני, וזאת כדי שלא להקשות עליהם לקיים את החלטת הועדה הבינמשרדית.

3.       הערובות שהיה על המשיבים להפקיד לא הופקדו, ואף כתב תביעה עיקרי לא הוגש במועד שנקצב לכך. על כן, בתאריך 29.12.05 הגיש ב"כ המבקש בקשה (בש"א 18255/05), בה הוא עותר לכך שיקבע מועד לפינוי המשיבים מדירתם וכן לפסוק הוצאות לזכות המבקש.

          הבוקר, סמוך לאחר שבקשת המבקש הונחה על שולחני, הגישו אף המשיבים בקשה (בש"א 214/06), בה הם עותרים לכך שיוארך להם המועד להגשת הערבות, וכן בקשה "למתן הוראות".

          בבקשתו למתן הוראות טען ב"כ המשיבים, כי "קיימת אי בהירות בצורך בהגשת תביעה עיקרית. בעוד חלק משופטי בית המשפט הנכבד מורים על הגשתה, אחרים מסתפקים בבקשה ובמתן החלטות אופרטיביות", ועוד מוסיף ב"כ המשיבים וטוען, כי "לעניות דעת המבקשים [הם המשיבים שלפני - י"כ] אין צורך בהגשת תביעה עיקרית". ב"כ המשיבים מוסיף וטוען, כי במידה ולא יעלה בידם לקיים את החלטת הועדה הבינמשרדית עד לתאריך 19.3.06, "ימחקו המבקשים את בקשתם", ולצד טענותיהם אלה, מבקשים המשיבים כי אורה לעדכן את התשלומים שבוצעו על ידם בתיק ההוצאה לפועל.

4.       גישת המשיבים ביחס להעדר הצורך בהגשת תביעה עיקרית אינה מקובלת עלי כלל וכלל. הכלל הוא, שבמקרים מיוחדים וחריגים רשאי בעל דין להגיש בקשה לסעד זמני קודם שהגיש כתב תביעה עיקרי, ובמקרים שכאלה, בהם השעה דוחקת ואין בידי בעל הדין זמן להכין כתב תביעה ולהגישו, עליו להגיש את כתב התביעה בתוך שבעה ימים שלאחר מכן. אפילו לא הייתי מורה לב"כ המשיבים להגיש את כתב התביעה בתוך 7 ימים, היה עליו לעשות כך, קל וחומר שהיה עליו להגיש את כתב התביעה בתוך 7 ימים כאשר ניתנה על ידי הוראה מפורשת בעניין זה.

          אינני מכיר את גישותיהם השונות של חברי השופטים, ואפשר כי יש שופטים הנוהגים אחרת מהדרך בה נהגתי אני (ולא אבין כיצד, שהרי הדין ברור בעניין זה), אך בכל מקרה, עניין הגשת כתב תביעה עיקרי אינו נתון לויכוח ביני והמשיבים, ומשניתנה החלטתי המורה למשיבים להגיש את כתב התביעה בתוך 7 ימים, היה עליהם לקיימה, ואין הם זכאים להתעלם מעניין זה בהחלטתי משום ש"לעניות דעתם" אין בכך צורך. למשיבים לא ניתן כל שיקול דעת להחליט מה הם החלקים מהחלטתי שאין צורך לקיימם. אם המשיבים סבורים כי יש חלקים בהחלטה שניתן להתעלם מהם, אף המבקש ימצא חלקים בהחלטה שלדעתו ניתן להתעלם מהם.

5.       על כן, מכיוון שהמשיבים לא קיימו החלטתי בדבר הגשת תביעה עיקרית בתוך המועד שנקבע, הנני נעתר לבקשת ב"כ המבקש לבטל הסעד הזמני שניתן בהחלטתי מתאריך 13.12.05.

          ממילא מתייתר הצורך לדון בהארכת המועד להגשת הערבות שנקבעו.

6.       ככל שהדברים נוגעים לבקשת המשיבים להורות לעדכן את התשלומים ששולמו על ידם בתיק ההוצאה לפועל, כי אז על המשיבים לפנות בעניין זה לראש ההוצאה לפועל, ולשטוח בפניו את בקשותם.

7.       צר לי על המשיבים, שלא ניצלו הזדמנות הפז שנקרתה בדרכם לקיים החלטת הועדה הבינמשרדית בתוך שלושה חודשים, למרות שתקופת שלושת החודשים, שהועדה עצמה קצבה להם בהחלטתה, חלפה עברה לה לפני זמן רב, אך אין למשיבים להלין אלא על עצמם.

8 .       אשר על כן הנני מחליט כדלקמן:

(א)     הנני דוחה בקשת המשיבים (סובחי וסיהאם אגברייה) - בש"א 214/06.

(ב)      הנני מבטל הסעד הזמני שניתן בהחלטתי מתאריך 13.12.05 (בש"א 17182/05). המבקש יהיה רשאי לפנות למוציא לפועל על מנת שיקבע מועד לפינוי המשיבים מדירתם.

(ג)      הנני מחייב את המשיבים, ביחד ולחוד, לשלם למבקש שכ"ט עו"ד בסך 3,000 ש"ח בצירוף מע"מ כחוק.